Psa'him
Daf 67a
משנה: הַמַּפְרִישׁ נְקֵיבָה לְפִסְחוֹ אוֹ זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וָמֵת לֹא יְבִיאֶנּוּ בְנוֹ אַחֲרָיו 67a לְשֵׁם פֶּסַח אֶלָּא לְשֵׁם שְׁלָמִים׃
Traduction
Si l’on a destiné à la Pâques une femelle, ou un mâle âgé de deux ans (tous deux impropres à ce sacrifice), cette victime devra retourner au pacage, jusqu’à ce qu’il lui survienne un défaut, puis être vendue, puis le montant doit être versé à la caisse des dons au Temple. Si après avoir déterminé l’agneau pascal le maître meurt, son fils ne pourra pas offrir l’agneau après le père à titre pascal (n’ayant pas été admis à cet effet en principe), mais il pourra l’utiliser comme victime pacifique.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המפריש נקבה לפסחו וכו' ויפלו דמיו לנדבה. לתיבה שבמקדש שהיו נותנין המעות נדבה לתוכה ומקריבין מהן עולות נדבה:
המפריש פסחו ומת וכו'. ולא היה בנו ממונה עמו לא יביאנו לשם פסח דהוה ליה פסח שמתו בעליו ומביאו לשם שלמים ואם היה בנו ממונה עמו יביאנו לשם פסח:
משנה: הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּזְּבָחִים כּוּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּֽכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ׃
Traduction
Lorsque l’agneau pascal se trouve mêlé à des sacrifices obligatoires (dont on ne peut plus le distinguer), toutes ces victimes devront retourner au pacage, jusqu’à ce qu’il leur arrive un défaut qui permet de les rendre; puis, en raison du doute, on devra vendre chacun de ces sacrifices pour le prix du plus beau d’entre eux, en payant de sa propre bourse la différence entre cette vente et le prix supérieur de l'achat. Si l’agneau pascal se trouve mêlé à des premiers-nés (destinés aux cohanim seuls), il pourra être consommé, selon R. Simon, par une compagnie exclusivement composée de cohanim.- (342)La guemara sur ce se retrouve en (Maasser Sheni 3, 2), traduit t. 3, p. 220.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפסח שנתערב בזבחים. אחרי' ולא בשלמים שאם נתערב בשלמים הכל קרב שלמים הואיל דמותר הפסח שלמי' הוא אלא שנתערב בזבח אחר כגון שנתערב בעולה או באשם וכגון באשם נזיר או באשם מצורע שהן באין בני שנתן ואינו ניכר:
כולן ירעו וכו' וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה וכו'. בתוספתא פ''ט גריס בדמי היפה שבהן פסחו ובדמי היפה שבהן עולה ובשלא קרב פסחו הוא כדמפרש שם ויפסיד המותר מביתו:
נתערב בבכורות. שמתן דמם ודם הפסח שוה הוא:
ר''ש אומר אם הוה חבורת כהנים. שהבכור נאכל להן:
יאכלו. הכל בו בלילה ויקרב הפסח לשם פסח בכ''מ שהוא וכן הבכור ואע''פ שלענין אכילה ממעטין באכילת בכור שהוא לשני ימים ולילה אחד ועכשיו אינן יכולין לאכול אלא עד זמן אכילת הפסח שהוא עד חצות ונמצאו מביאין קדשים לבית הפסול ר''ש לטעמיה דסבירא ליה בפ''ג דמעשר שני ובזבחים פרק התערובות מביאין קדשים לבית הפסול ואין הלכה כר''ש אלא ירעו הכל עד שיפול בהן מום ויאכלו הכל כבכור בעל מום ויביא בהמה יפה כהיפה שבהתערובות ויאמר כל מקום שהוא הפסח קדושתו תחול על זו ויקריבנה שלמים אם קרב פסחו:
הלכה: מַתְנִיתָא לְאַחַר כַּפָּרָה. וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. קוֹדֶם לַפֶּסַח תְּהֵא רוֹעָה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִימָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ פֶסַח. לְאַחַר הַפֶּסַח תָּבוֹא שְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קוֹדֶם לַפֶּסַח תִּימָּכֵר שֶׁלֹּא בְמוּם. לְאַחַר הַפֶּסַח תָּבוֹא שְׁלָמִים. לָא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לְקָרֵב בַּפֶּסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת.
Traduction
La Mishna, disant qu’après le renvoi de l’animal impropre au culte, le montant de la vente sera versé à la caisse des dons, parle du cas où cette vente a lieu après l’accomplissement du devoir pascal; elle est conforme à l’avis de R. Simon, comme on a dit (341)''Tossefta à ce, ch. 9; B., Temoura 19a.'': Si, à la suite d’une détermination impropre, on a renvoyé l’animal, lorsque c’est antérieur à la célébration de la Pâques, on devra le laisser paître, jusqu’à ce qu’il lui arrive un défaut, puis le vendre, et acheter pour le montant un autre agneau pascal; si c’est après Pâques, il servira de sacrifice pacifique. Selon R. Simon, lorsque c’est antérieur à Pâques, il servira de sacrifice pacifique. Selon R. Simon, lorsque c’est antérieur à Pâques, on peut vendre la bête de suite, même sans défaut (ne servant à rien, la sainteté ne lui est pas inhérente); après Pâques, on achètera un sacrifice pacifique pour le montant (c’est donc, selon R. Simon, que la Mishna prescrit de renvoyer l’animal au pacage, une fois le devoir pascal rempli). – N’est-il pas dit que lorsqu’un animal paraît une fois destiné à servir de victime pascale, il ne peut plus être utilisé lui-même comme sacrifice pacifique? (Pourquoi donc, à la fin, la Mishna permet-elle d’offrir, à ce dernier titre, l’agneau dont le maître est mort)? C’est qu’il s’agit du cas où l’on a seulement fixé la somme d’argent nécessaire pour l’acheter.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני ויפלו דמיו לנדבה ולא יקח בדמיו פסח לאחר כפרה מיירי שנפל בו מום אחר שכבר נתכפר בפסח אחר אבל אם נפל בו מום מקודם ימכר ויקח בדמיו פסח. וכר' שמעון בהא דקתני ירעה עד שיסתאב וימכר ולא ימכר שלא במום ומשום דלאחר הפסח מיירי בזיה הוא כר''ש בברייתא דלקמיה דמחלק בענין זה בין קודם לפסח ובין לאחר הפסח אבל לא לגמרי כר''ש דלקמן:
דתני. בבריייתא אם קודם לפסח הוא ועדיין לא נתכפר באחר תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ואם לאחרי הפסח תבוא שלמים בדמיה:
ר''ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום. לטעמי' אזיל דהכי ס''ל בתמורה דכל דלא מיחזי לזה שהפרישו לא חלה עליה קדושת הגוף אלא קדושת דמים וימכר שלא במום כמו שהובא בהלכה דלעיל ואם לאחר הפסח תבוא שלמים ובתוספתא סוף פ''ט לא קתני לר''ש אלא סתם המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו מדמיה לפסח ר''ש אומר תמכר שלא במום והשתא לפי נוסחא דהברייתא דהכא לא אתיא מתני' כר''ש אלא בזה דמחלק בין קודם הפסח ובין לאחר הפסח ולפי האוקימתא דמוקי הש''ס דמתני' בלאח' הפסח מיירי ולא אתיא כלל כהת''ק דהברייתא דלדידיה אף דמחלק בין קודם ובין לאחר מיהו ס''ל דלעולם תרעה ובקודם לפסח יביא בדמיה פסח ולאחר הפסח תבוא שלמים ותנא דמתני' לית ליה כלל להא אלא דכר''ש מצינו למימר דה''ק דהא דקתני ירעה לאחר הפסח מיירי דאלו קודם תמכר שלא במום:
לא כן סברינן מימר וכו'. אסיפא דמתני' פריך המפריש פסחו ומת וכו' לשם שלמים וכי לא כן סברנן מימר בהלכה דלעיל דכל שנרחה לקרב בעצמו לפסח ונדחה אין גופו קרב שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים ומשני פתר לה האי מ''ד וזהו שמואל דלעיל ואיהו מפרש לסיפא דהמתני' דהכא דבשהפריש מעות לפסחו מיירי דבחטאת אם הפריש מעות ומת הולכות לים המלח ובפסח יקח בדמיו שלמים:
הלכה: תַּנֵּי. אֵין לוֹקְחִין שְׁבִיעִית בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹכְלֵי תְרוּמָה זְרִיזִין הֵן. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ׃ וְתַנֵּי עֲלָהּ. יֹאכְלוּ כַחָמוּר שֶׁבָּהֶן. אָמַר לֵיהּ. אוֹכְלֵי פְסָחִים בְּשָׁעָתָן זְרִיזִין הֵן כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. תֵּדַע לָךְ. דְּתַנִּינָן. אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ. וְתַנִּינְן. מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר. בתוספתא ריש פרק ז' דשביעית אין מחללין מעשר על פירות שביעית וטעמא מפני שהוא ממעט באכילת מעשר שמשיגיע שעת הביעור צריך הוא לבער את הכל וגרסינן להא לעיל בפ''ג דמעשר שני בהלכה ב' על מתני' אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתה ור''ש מתיר:
ר' יוסה אמר במחלוקת. היא שנויה וכחכמים דההיא מתני' דלר' שמעון דמתיר בתרומה מתיר נמי בשביעית דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול:
אמר ר' יונה. דלא היא אלא דהאי תוספתא ד''ה היא דלא פליג ר''ש אלא בתרומה דווקא משום שאוכלי תרומה זריזין הן ונזהרין שלא תבוא התרומה לידי פסול:
והתנינן. במתני' דידן:
נתערב בבכורות וכו'. ותני עלה יאכלו כחמור שבהן כדין פסח שאינו נאכל אלא עד חצות והרי הכא לא שייך טעמא דכהנים זריזין הן דהא מ''מ ממעטין באכיל' בכור שהוא נאכל לשני ימים ולילה אחד ואתה צריך לשורפן מה שנתותר אחר לילה אחת כהחמור שבהן ואפ''ה ר''ש מתיר אלמא דטעמיה דר''ש משום דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחלה והשתא ע''כ הך דשביעית במחלוקת היא דלא אתיא כר''ש:
א''ל אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה. כלומר לעולם אימא דאף ר''ש אינו מתיר להביא קדשים לבית הפסול לכתחלה וטעמא בתרומה משום דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן ולא תיקשי ממתני' דהכא דטעמא הויא משום דבלאו הכי גבי חבורה של פסח אמרינן דזריזין הן בשעתן כאוכלי תרומה לעולם והלכך כאן דג''כ כהנים הן מתיר ר''ש דתלינן שיהיו זריזין שלא יבא לידי נותר ויאכלי הכל מקודם שיגיע זמן נותר דפסח:
תדע לך. שהוא כן. דבלאו הכי אמרי' בני חבורה זריזין הן ואפי' לא היה כאן חבורת כהנים דהא תנינן בפ''ק דשבת אין צולין וכו' אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובבני חבורה התירו כדתנן שם משלשלין את הפסח אלמא דטעמא משום דבני חבורה של פסח זריזין הן לעולם ולא גזרינן דילמא אתו לאתויי וה''ה הכא דהן בני חבורה של פסח ועוד דחבורת כהנים הן ויהיו נזהרין יותר ויותר שלא יבא לילי נותר:
Psa'him
Daf 67b
משנה: 67b חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ אָֽמְרוּ לְאֶחָד צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחוֹט עָלֵינוּ וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט וְהֵם לָֽקְחוּ וְשָׁחֲטוּ. אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין עִמּוֹ. אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. אֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן אִם אֵיחַרְתִּי שַׁחֲטוּ עָלָי. הָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט וְהֵם לָֽקְחוּ וְשָׁחָטוּ. אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אֵינָם אוֹכְלִין עִמּוֹ וְשֶׁלְּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה וּפָטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן אִם אֵיחַרְתִּי צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלָי. הָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט וְהֵם לָֽקְחוּ וְשָׁחָטוּ. אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. וְאִםֻ אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן וְאָֽמְרוּ לוֹ. אוֹכְלִין כּוּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן. לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה׃ שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן אֵילּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד וְאֵילּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד. אֶחָד מֵאֵילּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵילּוּ וְאֶחָד מֵאֵילּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵילּוּ. וְכֵן הֵן אוֹמְרִים אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּךְ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ. וְאִם שֶׁלָּךְ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנִינוּ עַל שֶׁלָּךְ. וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה וְשֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים׃
Traduction
Lorsqu’une compagnie a perdu son agneau pascal et qu’elle dit à quelqu’un d’aller le lui chercher, puis de l’égorger pour elle, que cet envoyé a suivi cet ordre, l’a trouvé et l’a égorgé, pendant que de son côté la compagnie (ne l’espérant plus retrouver) a acquis un autre agneau qu’elle a égorgé, si l’agneau retrouvé par le messager a été égorgé en premier lieu, celui-ci pourra en manger et réunir autour de lui ladite compagnie (343)Le second agneau, étant sans objet, sera brûlé.; si le second agneau acheté a été égorgé avant l’autre, il sera consommé par la compagnie, et le premier (auquel la compagnie a renoncé) ne sera consommé que par le messager. Si l’on ignore lequel des deux a été égorgé le premier, ou s’ils l’ont été au même moment, l’envoyé seul pourra manger du premier qu’il a égorgé; les autres (qui y ont renoncé) ne peuvent pas en consommer, et le second achat (sans objet dans le doute) devra être brûlé, les dispensant toutefois de célébrer la seconde Pâques (344)Ils ont, en tous cas, fait partie de l'un des groupes.. Lorsqu’il a été convenu qu’en cas d’absence prolongée du messager, on égorgera un autre agneau pour lequel il sera compté, que cependant il finit par trouver le premier agneau et l’égorge, pendant que de leur côté les gens de la compagnie ont acquis une victime qu’ils ont égorgée, si cette dernière a été égorgée avant l’autre, ces gens la mangeront et pourront admettre le messager auprès d’eux (rejetant le premier agneau); si le sien (le premier agneau) a été égorgé en premier, chacun de son côté mangera celui qu’il a égorgé. En cas d’ignorance sur la priorité, ou de simultanéité, la compagnie peut manger le sien (le nouveau); mais lui (en raison du doute sur sa renonciation) ne peut pas en manger, et celui qu’il a égorgé (le premier) devra être brûlé, sans toutefois obliger cet envoyé à célébrer la seconde Pâques (345)Même observation qu'à la note précédente.. Lorsqu’il y a eu double convention, qu’en cas de retard chacun de son côté égorgera la victime en y comprenant l’autre, tous mangeront de celui qui aura été égorgé le premier (en raison de la réciprocité d’adjonction); en cas d’ignorance sur la priorité, les deux victimes devront être brûlées (le doute de l’abandon est reporté sur les deux). Si rien n’a été convenu (ni d’une part, ni de l’autre), nul n’est responsable envers l’autre (et chacun mangera de son côté la victime qu’il a égorgée). Si les agneaux de deux compagnies se trouvent mêlés, chacune d’elles attirera une victime de son côté; puis un membre de chaque compagnie quittera les siens, se rendant auprès de l’autre, et les gens, en le recevant, diront: si l’agneau pascal que nous avons retiré est bien le nôtre, renonce à ta part sur l’autre, et sois compté avec nous; si au contraire c’était le vôtre (si notre choix n’a pas réussi), nous déclarons renoncer au nôtre, demandant à être adjoints au tien. On procédera de même s’il y a eu mélange des cinq agneaux appartenant à des groupes composés chacun de dix personnes: chaque compagnie attirera à elle l’un des agneaux au hasard, puis les participants s’échangeront mutuellement entre les groupes, et ils adopteront les conventions réciproques de renonciation et d’adjonction qui viennent d’être énoncées.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש. את האבוד ושחוט עלינו:
והם לקחו. פסח אחר ושחטו:
אם שלו נשחט ראשון וכו' והן אוכלין עמו. הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו נמנין הם על שלו ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא:
ואם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלו. שהרי הוא לא נמנה על שלהן:
והן אוכלין משלהן. לפי שחזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו:
אין ידוע וכו' כאחת. הוא אוכל משלו והן אינן אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כצ''ל כאן ובספרי הדפוס נתחלף בטעות מרישא לסיפא ומסיפא לרישא ונכפל ג''כ בטעות הן אינן אוכלין עמו דשמא שלהן נשחט ראשון ומשכו ידיהן משלו ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ונמנו עמו ולא על שלהן ופטורין מלעשות פסח שני דממה נפשך יצאו באחד מהן אלא שאינן יכולין לאכול ובכה''ג אין האכילה מעכבת:
אמר להן. זה ששלחוהו לבקש האבוד ולשוחטו אם איחרתי שחטו אתם עלי והלך ומצא וכו' והוא אוכל עמהן ושלו ישרף שהרי נמנה הוא על שלהן ונשחט ראשון והוא נתאחר א''כ נמשך הוא משלו:
ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. משום שהוא אמר להן אם איחרתי הריני נמנה עמכם ועכשיו שלא נתאחר נשאר הוא על שלו ואוכל משלו והן אוכלין משלהן משום שכשהוא אמר להן אם איחרתי שחטו אתם עלי סמכו על כך וחזרו בהן משלו ונמנו הן על שלהן לפיכך אוכלין משלהן:
ואם אינו ידוע וכו' כאחת. הן אוכלין משלהן לפי שחזרו בהן משלו והוא אינו אוכל עמהן דשמא שלו נשחט ראשון ושלו יצא לבית השריפה דשמא שלהן נשחט ראשון והוא נמשך משלו שהרי אמר להן אם איחרתי וכו' ופטור מלעשות פסח שני דממ''נ יצא באחד מהן:
אמר להן ואמרו לו. כגון שאבד להן פסחן ולו ג''כ אבד פסחו ואמר להן צאו ובקשו ושחטו עלי והן אמרו לו צא ובקש ושחוט עלינו:
אוכלין כולן מן הראשון. שהרי הוא והן נתרצו על הנשחט ראשון שזה אמר בקשו ושחטו עלי והריני נמנה עמכם וכך אמרו לו ונמצא כל מי שמצא ושחטו בראשון נמנו כולן עליו ולפיכך כולן אוכלין מן הראשון והשני ישרף ואם אינו ידוע וכו' כטעמא דלעיל:
לא אמר להם ולא אמרו לו. שהלך הוא לבקש והם הלכו לבקש ולא אמרו זה לזה כלום אע''פ שהיה בלבם שישחוט כל אחד שימצא ראשון על חבירו או הוא עליהן או הן עליו הואיל ולא פירשו ולא אמרו זה לזה כלום אינן אחראין זה בזה ואינן חוששין מי הוא הנשחט ראשון אלא הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי נָתָן הִיא. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְלֹא אֲכִילָה.
Traduction
voir (9,10)
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן דר' נתן היא. הא דקתני ופטורין מלעשות פסח שני כר' נתן דהתוספתא והובא לעיל בפרק כיצד צולין בהלכה ה' דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה וכלומר אעפ''י שבשעת זריקה אינו עומד לאכילה וכדלעיל שם:
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. יָפָה שְׁתִיקָה לַחֲכָמִים. קַל הָחוֹמֶר לַטִּיפְּשִׁים. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר. גַּ֤ם אֱוִ֣יל מָ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר. חָכָם מַחֲרִישׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני בר קפרא. עלה דקאמר לא אמר להם ולא אמרו לו וכו' מכאן יפה שתיקה לחכמים וכו' שאילו אמר ואמרו אין תקנה להשני ולא אמר ולא אמרו שניהן ראויין הן:
וכן שלמה אומר וכו'. כלומר דק''ו לטיפשים נלמד יפה מהא דשלמה ומשום דמלת מחריש יוצא לאחרים הוא וזה לפי שלפעמים השתיקה של זה גורמת להחריש לכנגדו הנצב לריב עמו ולא בא הדבר לידי מחלוקת ביותר ועל דרך פוטר מים ראשית מדון וגו' וזה האויל גם כי מחריש לחבירו בשתיקותו מחמת אולתו שאין לו תשובה נצחת אפי' כן לחכם יחשב לפני השומעין ואינם יודעים בו ואצ''ל חכם מחריש לחבירו בשתיקותו שחכמתו עמדה לו והכל אומרים מה יפה לו השתיקה ואם כן ממילא שק''ו הוא להאוילים והטפשים שיפה להן השתיקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source